<h1>שו"ת הרשב"א ח"ב סימן מ"א</h1>
<h2>דף כד.</h2>
שאלה ראובן ושמעון היו בתיהם במבוי אחד שאינו מפולש ואין זר אתם, ולראובן היה בית אחד ועליה על גביו לרוח מערב ולשמעון שני בתים סמוכים זה עם זה האחת לדרום והשנית לרוח מזרח והמבוי פתוח לרשות הרבים לצפון, והיה הבית האחת פתחו פתוח למבוי בראש המבוי והבית השני היה פתחו פתוח במקום אחר ובית ראובן היה פתחו גם כן פתוח למבוי בסמוך פתח בית שמעון, לשנים רבות מכר שמעון בתיו ללוי והשתמש במבוי כדרך שהיה משתמש בו שמעון, אחרי שנים רבות סתם לוי הפתח הפנימי שברוח דרום ועשה לו כעין חלון קטן לאורה ואחר כל זאת השתמש במבוי [כ]בתחלה שנים רבות בכל הדברים שבני המדינה רגילים להשתמש במבואות, לשנים מכר ראובן את ביתו ליהודה והיו משתמשין שניהם במבוי כל הדברים שבני המדינה רגילין להשתמש במבואות ועשו כן שנים רבות, ואחר כן בנה יהודה גם כן בתים שקנה מראובן ובנה לו אצטבה במבוי בסמוך הכותל, וכאשר ראה לוי האיצטבה מחה ביד יהודה, ואמר יהודה ללוי אדרבה אין לך במבוי כלום אלא לפני פתח עלייתך ולא תשתמש אלא לפני פתחך, ובאו לפני בית דין והבית דין בעצמו נחלקו לשני כתות כת אחת אומרת שאין ללוי שום זכות במבוי מפני שסתם הפתח הראשון ופרץ פצימיו, והביא ראיה מהא דתניא [ב"ב י"א ע"ב] אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו וכו' היה סתום ובקש לפותחו אין בני מבוי מעכבין עליו, ואמר רבה עלה בפ"ק דבבא בתרא [שם] לא שנו אלא שלא פרץ את פצימיו אבל פרץ את פצימיו בני מבוי מעכבין עליו. ומה שנשתמש בו שנים רבות בפני ראובן אל יואיל לו. ותניא [שם] חמש חצרות הפתוחות למבוי כו' נמצאת הפנימית משתמשת לעצמה ומשתמשת עם כלן דברי רבי, ופסקו [כן] הרב אלפסי ז"ל והר"מ במז"ל [שכנים פ"ה הט"ז]. וכת שניה אומרת הדין עם לוי, והביא ראיה מן המוכר את הבית לא מכר את היציע [ב"ב ס"א ע"א], ועוד מדאמר התם בגמרא גבי בית ובירה מדהוה ליה למכתב ולא שיירית בזביני אילין קדמאי כלום ולא כתב ליה שמע מינה שיורי שייר, לוי שלא מכר ולא כתב שטר אלא שסתם פתח ביתו הפנימי ופתח פתח לעליתו במבוי ומעולם לא נסתלק מלהשתמש במבוי הדברים שדרך בני המדינה רגילים להשתמש בהן במבואות איך יתכן שאבד זכותו מן המבוי, ועוד מדאמרינן בקדושין [כ"ו ע"א] אין קרקע נקנית אלא באחד משלשה דרכים בכסף בשטר ובחזקה ואינה נקנית בסתימת פתח, זהו תורף השאלה וכלל ראיותיהן וטענותיהן של בעלי הדין.
תשובה ראיתי דברי בעלי הכת הראשונה וטענותיהן והנם טובים ונכחים במה שאמרו שהפסיד לוי זה הפנימי חלקו במבוי שכנגד פתחו בסתימת הפתח ופריצת פצימיו, והראיה שהביאו מההיא דחמש חצרות [ב"ב י"א ע"ב] ראיה נכונה היא והיא היא בלא חלוף, דמי לא עסקינן שאותו פתח הוא הפנימי שמשתמש לעצמו ויש לו קרקע גמור במבוי ואפילו הכי אמר רבא שאם פרץ פצימיו בני מבוי מעכבין עליו, אלמא בפריצת פצימין אבד זכותו.
ואמנם מה שהוקשה לכת השניה במה נסתלק זה מחלקו שהיה לו במבוי מאחר שגוף הקרקע שכנגד פתחו היה שלו שהרי היה יכול לגדרו עם ביתו ולסתום כנגדו, ובמה קנה יהודה והלא אין קרקע נקנית אלא בשלשה דרכים בכסף בשטר ובחזקה. דע אלו שלשה דרכים לא נאמרו אלא אצל הקונה ובאמת שאין קניה אלא בהן, אבל המקנה [מקנה] בשלשה דרכים אחרים והם מכירה ומתנה והפקר, דגם בהפקר אדם מסתלק מנכסיו ואפילו היו בהם עבדים וקרקעות, וכדמוכח בפרק בתרא דכריתות [כ"ד ע"א] בשמעתא דמתנה זו מבוטלת תבטל, ותניא בנדרים בשלהי פרק אין בין המודר [מ"ג ע"ב] המפקיר שדהו כל שלשה ימים יכול לחזור בו כו' אמר תהא שדה זו מופקרת ליום אחד לשבת אחת לחדש אחד לשנה אחת לשבוע אחד עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו משזכה בה בין הוא בין אחר אין יכול לחזור בו, ואחר שימדוד באחד משלשה דרכים אלו יקנה הקונה באחד מאותן שלשה דרכים שהם כסף ושטר וחזקה. וגם זה שסתם כנגד פתחו ירדו חכמים לסוף דעתו שאין אדם סותם פתחו ופורץ פצימיו אלא אם כן גמר בדעתו והפקיר חלקו לשכניו בעלי המבוי, ועם פריצת פצימיו הוא מגלה בדעתו שהוא מפקיר חלקו ורוצה שיחזיק חבירו לעצמו באותו חלק כאלו אמר לו כן בפירוש, והלכך כשפרץ זה פצימיו הרי הפקיר חלקו אצל ראובן וכשהחזיק בו ראובן קנה בחזקה זו. ומעתה נסתלקו הטענות שטענו בעלי הכת השניה וראיותיהן שהביאו ממכר את הבית לא מכר את היציע ושאר דבריהם, דהתם הוא דלא נכנס בכלל המכר, אבל כאן מעשיו מוכיחין שהוא כמפקיר בפירוש עם פריצת פצימיו. ודומה לו אמרו בפרק חזקת הבתים [ב"ב מ"א ע"א] דאמרי התם רב ענן שקל בדקא בארעיה אזל ואהדר גודא בארעא דחבריה וכו' עד אמר ליה והא קא אחיל דאתא וסייע בגודא בהדאי אמר ליה מחילה בטעות הואי את אי הוה ידעת מי הוה עבדת איהו נמי אי הוה ידע לא הוה עביד, אלמא אף על פי שלא נתן ולא מכר בפירוש אלא שבא וסייע בבנין הכותל, אילו היה יודע ומכיר שבתוך שלו היה בונה זכה רב ענן, והטעם כמו שאמרנו שעם סיועו גלה בדעתו שהוא נותנו לו ורוצה שיזכה בו הלה וזכה כאלו נתן לו בפירוש, וכן פר"ש ז"ל שם דהוה ליה כמאן דאמר ליה לך חזק וקני, אלא שיש לדחות בההיא דשאני התם דכיון דרב ענן היה גודר על דעת שיהא שלו ואתא חבריה וסייע בהדיה הוה ליה כמאן דאמר ליה לך חזיק בדעתך אבל הכא דמנפשיה קא גדר לא, ומיהו מן הטענות שכתבנו נראה כן.
